תרבות האקזיט הקלוקלת

מאת JobHunt
 | 18/04/2011  |  6

חוזה המדינה

"עוד אקזיט ישראלי: פייסבוק תרכוש את סנאפטו " , "האופטימיות חוזרת להייטק: השנה יהיה כאן גשם של אקזיטים".

התגובה הראשונית שלנו למקרא כותרות שכאלה: נהדר, עשו קופה החבר'ה- תותחים! האומנם זהו החלום שלנו? לצאת? לוותר על חזון תמורת סכום כסף נאה?

הבעיה:  גלורליזציה של כסף

70 מיליון, 30 מיליון הכל כסף, ומי שעושה יותר – יותר גבר! המטרה שלך זה לעשות כסף ועוד יותר טוב זה לעשות אקזיט שזה בכלל… גאווה ישראלית . יזמים וחברות מוכוונים לחזון קצר מועד שיספיק לאקזיט ולא רואים מעבר לזה. כמה עתיד כבר יכול להיות לעסק שמבוסס על חלום שיום אחד, רצוי בשנה הקרובה, חברה ענקית בתחום תבין כמה הרעיון שלנו גדול ותקנה אותנו במיליונים, נקבל כתבה בעיתון עם תמונה מחויכת ונהיה סלבס לכמה ימים. מי צריך לחשוב על לבנות מחלקות חזקות של שיווק, שירות לקוחות, כספים ועוד זוטות שכאלה ? למה לחשוב על גידול אורגני יציב ותזרים מזומנים? הרי הרבה יותר פשוט ומקצר ת'דרך אל האקזיט, זה לגייס כמה מיליונים לסתום חורים עכשיו ולסמוך על סמוך שהאקזיט הגדול בוא יבוא בקרוב בימנו ואחריו … זהו אנחנו סלב.

אקזיט זה רע. זה רע למדינה, זה רע לעובדים, זה רע לחברה וזה אפילו רע ליזם שעשה את המכה.

נבחן את מה שקורה לאחר האקזיט: החברה בארץ לרוב נסגרת, העובדים מפוטרים, המדינה מאבדת הכנסות והתעשייה בארץ נשארת קטנה… והיזמים ? ובכן אפילו הם כבר מבינים שזו לא הדרך-  העסק פשוט לא רווחי אפילו להם: "מודל ההון סיכון פושט רגל, מודים בכירים בתעשייה" . הם בעצמם מתארים את המתרחש כ"תאונת רכבת בהילוך איטי". יזמים שעשו את המכה, בסופו של דבר נוחתים למציאות ומודים שזה לא נוצץ כמו שזה נראה. אנחנו חייבים להתעשת ומהר.

אז מה עושים ?

בוא נדבר על זה, נשנה את השיח הציבורי, נחזור לערכים האמיתיים. לי כיזם ברור שמה שמוביל אותי זה הצורך לבנות תעשייה מפותחת, אני רואה זכות גדולה בכל עובד נוסף שאני יכול לספק לו תעסוקה ומקום עבודה פורה. אני גאה שאני תורם למשק הישראלי – אני עושה "אקזיט" כל יום לחלומות שלי ושל העובדים שלי. אנחנו בונים ומפתחים ביחד ונהנים מחדוות היצירה. מדוע ש"אצא" מזה ? יציאה משמעה וויתור, נטישה של החזון והחלום. לא הדבר הכי הרואי בעולם נכון ?

חייב להיות שינוי בשיח הציבורי שיביא לשינוי בתעשייה. חייבת להתפתח פה תעשייה אמיתית שיוצרת מקומות עבודה לטווח ארוך, וחברות ענקיות שהן באמת גאווה ישראלית כדוגמת : טבע, צ'קפוינט ועוד. כך נוכל בעתיד לקרוא על חברות ישראליות שכמו טבע רוכשות חברות מחו"ל במיליארדים ומפתחות כאן תעשייה חזקה, זוהי גאווה ישראלית אמיתית.

חג חירות שמח ! חג של שחרור מערכי השקר וחזרה לערכים האמיתיים !

 , , , , , ,

6 תגובות לפוסט

  • סטודנט, 27/04/2011 בשעה 15:57  :  להחליט שלא למכור חברה במליונים ולהמשיך לנסות להגדיל אותה, זה כמו למכור את הבית שלך ולשים את הכסף על מספר ברולטה. זה לוותר על מליוני דולרים ביד תמורת הימור של הכל או לא כלום, עם סיכויי הצלחה קטנים. איזה אחוז מהחברות הפכו לגוגל, צ'קפוינט או טבע? אם ICQ או יוטוב לא היו נמכרים, הם היום היו אימפריות שמגלגלות מליארדים בשנה? קשה לי להאמין. ובכלל, סטארטאפים ישראליים הם לרוב רעיון קטן ונטו טכנולוגי. לרוב אין להם חזון עסקי ארוך טווח, ואין להם בסיס להפוך לחברה גלובלית עם אלפי עובדים בעשרות מרכזים, ומקימיהם המהנדסים בנפש לא מעוניינים בזה.
     תגובה
  • אנדרי פטרסון, 22/04/2011 בשעה 13:59  :  לרון ולמגיבים - יש שלושה מרכיבים לנושא שהעלת/ם: א. הבעיה - ויש בעיות נוספות מחוץ לאובדן תעסוקה לשכירים של חברות שנהנו מאקזיט מהיר, ב. - הבנת מקור הבעיה - ולא מדובר רק בבצע כסף וחמדנות, ו/או רצון לרוץ לספר לחבר'ה, ג. פתרונות לבעיה - מבלי להציע פתרון ממשי לבעיה הזו והשלכותיה ארוכות הטווח, בלוג זה יכול להתקבל כרשימת תלונות, צרות עין, ובכיינות, ואני מאמין שאין זו מטרתו של הכותב והמגיבים. ויש פתרונות לבעיה החמורה ופה אציע (או יותר נכון ארמוז) על הכיוון, ומי שבאמת מעונין לעשות מעשה ולא רק להתלונן, מוזמן לפנות אלי ישירות petersonan @ aim. com אמנם האקזיט המהיר פוגע בכולם, חוץ מרוכשי ה-IP הישראלי שלרוב נקנה במחיר "מציאה". ככל שהמחיר יהיה גדול במיליונים. עשרות ואפילו מאות מיליונים ויותר, מחיר הרכישה על פי רוב הוא שבריר או חלק קטן מערכה המהוון של הטכנולוגיה, ומפוטנציאל הערך המוסף (המהוון) של הטכנולוגיה לאורך שנים. אנחנו במדינת ישראל, כבר ידועים שמוכרים את זכויות הבכורה שלנו בנזיד עדשים. מלבד עצם העובדה שהטכנולוגיה מפותחת ע"י ובעזרת משאבים מסובסדים (כגון חינוך אקדמאי, ניסיון שנרכש בצבא, מחקר ופיתוח, מענקי מדען ראשי וכו' שלכולם תורם משלם המיסים הישראלי ובעבורם אין הוא מקבל תמורה באקזיט, או שהתמורה שמשולמת כמס על ריווחי הון לא משתווה להשקעה של המדינה). בנוסף אנו גם בדרך כלל מאבדים את אנשי המפתח שהולכים בעקבות הרוכשים, ועוברים לגור בחו"ל ואיתם הולכת ההשקעה מרובת השנים בהכשרתם, בעוד אנחנו נשארים עם מערכת חינוך קלוקלת שאינה מסוגלת לייצור חלופה איכותית וכמותית למדענים, חוקרים, טכנאים, מתכנתים, וכד' שעוזבים את הארץ לרוב לצמיתות. זאת כמובן בנוסף לאובדן (לרוב קצר המועד) של תעסוקה, הכנסה, וחור שנשאר בתל"ג... משל התינוק שניתן לאימוץ ע"י אחרים, או שתיל שגדל מזרע ושעל גידולו ומפירותיו נהנים אחרים, מבלי ששילמו תמורה נאותה, הוא נכון מה מקור הבעיה? הבעיה נוצרה עקב הראיה קצרת הטווח של מדיניות ממשלתית. כשהוקמה תעשית קרנות הון הסיכון בסוף שנות השמונים, ע"י הקמת קרנות ה"יוזמה" שבהן המדינה השקיעה $100 מיליון דולר ביחס של אחד לאחד מול השקעות השוק הפרטי, לא לקחו בחשבון את הצורך להקים ולתמוך במקורות ומנגנוני מימון לגידול הרחבת ועיבוי החברות שיוקמו ע"י מימון הון הסיכון שתומך בחברות הזנק. וכך נוצר מצב שבו הרבה חברות ישראליות שמפתחות טכנולוגיה מובילה נשארות ללא מוצא (מול הלחץ של הקרנות והמשקיעים הראשונים) שדורשים תמורה להשקעתם בתוך 3-7 שנים ממועד ההשקעה הראשוני. מכאן הלחץ לאקזיט מהיר... בנוסף לכך, קצב החדשנות והפיתוח הואץ עשרות מונים בשלושים השנה האחרונות. כך שנוצר מצב בו "חלון ההזדמנות האסטרטגי" שעומד לרשות חברה עם מוצר מבוסס טכנולוגיה חדשה התקצר משמעותית. כיום טכנולוגיות חדשניות מחליפות טכנולוגיה שלא מכבר פותחה במשך 3-5 שנים. או שטכנולוגיה "עוקפת" מפותחת שמקצרת את אורך החיים של הטכנולוגיה החדשה, או ששידרוג של הטכנולוגיה החדשה תופס את מקומה של טכנולוגיה שאך לפני שנתיים שלוש יצאה לשוק. רוב החברות הישראליות שיוצאות לשוק המסחרי מתממודדות עם חוסר מקורות מימון, והמהירות הרבה שיש עליהן לגייס כספים ע"מ לשמור על מקומן מול התחרות שרודפת אותן ומאיימת על המשך קיומן. מצד שני קרנות השקעה (לא הון סיכון) אינן מסוגלות להשקיע את הסכומים הגדולים הנדרשים, ובכך לדלל את המשקיעים המקוריים (שילחמו על נתח העוגה הקטנה שלהם). וכל זאת נעשה כשישראל עברה מסטוטס של "כלכלה מתפתחת" ל"כלכלת OECD מפותחת" שבה עלינו להתמודד עם תשואות פיננסיות של ארצות מפותחות יותר מצד אחד, והתחרות מצד ארצות ה-BRIC שעלות הפיתוח בהן נמוך יותר והן פועלות בשווקים מקומיים גדולים במאות אחוזים מהשוק הישראלי (שמהווה בסך הכל "שוק מעבדה לפיתוח"). הלחץ לאקזיט מהיר הוא גדול. ולא קשה להבין את הממציא/מפתח שרואה הזדמנות אולי חד פעמית לבסס את עתידו ואת עתיד משפחתו, ולא יכול/לא מוכן לקחת את הסיכון ולדחות הצעת קונה פוטנציאלי. אז מה הפיתרון? הפיתרון תלוי בפיתוח מנגנוני מימון מיוחדים שיענו על צרכי הפיתוח העיסקי המהיר, יתגברו את מצבת האיוש של חברות טכנולוגיה עם מנהלים מנוסים. ובזה יש חיסרון כרוני ובלתי ניתן לגישור בארץ, מכיוון שרוב המנהלים הטובים עם ניסיון בינלאומי עוזבים את הארץ לשדות ירוקים יותר, והמעטים שנשארים, או שעולים לארץ חדורים בחזון ציוני נידחים ע"י חברות ההי-טק מכיוון שהם בעלי "ניסיון וכישוריי יתר" ׂOVER-QUALIFIED ואו "יותר מדי מבוגרים" (כלומר עברו את סף שנות ה-40 לחייהם). איוולת זו במיוחד מרגיזה מכיוון שאפילו יצליחו חברות ישראליות לגייס את כל המימון הנחוץ, לא יצליחו להתרומם, ולהצליח בעולם בלי צוות ניהול מעולה!
     תגובה
  • רון עוזרי, 22/04/2011 בשעה 09:04  :  תודה רבה על התגובות. <strong>לברוך- </strong>אני יזם ובעלים של חברה בעצמי ואני מממש את הנכס שברשותי בלי לעשות אקזיט ! אני דואג שהעסק שלי יהיה רווחי ואני נהנה מתזרים המזומנים שהוא מספק לי. עסק מצליח למעשה לא צריך לעשות אקזיט - הוא צריך לגדול, להתפתח ובעיקר לייצר כסף. לעיתים הדרך היחידה להרוויח מפעילות היא למכור לחברה גדולה בתחום, אני לא מכחיש. אבל כמו שזה מוצג בעיתונות זו הדרך האולטימטיבית- פסגת השאיפות . ולזה אני מתכוון כשאני אומר ומתקומם כנגד התופעה התרבותית של האדרה של האקזיט והפיכתו למטרה הסופית. יותר מדי פעמים אנשים שואלים אותי תגיד למה אתה לא עושה אקזיט? מתי אתה מוכר לגוגל? מה אתה לא רוצה למכור ולעשות מכה? השאלות האלה משקפות את תרבות האקזיט. זה כל כך ברור שהמטרה היא אקזיט, מה יש בכלל מטרה אחרת? אני רוצה שישאלו אותי שאלות בכיוון אחר לגמרי: מה אסטרטגיית הצמיחה שלך? מה החזון שלך לעתיד? <strong>לאוליבר- </strong>אהבתי את ההשוואה לתינוק שמוסרים לאימוץ אחרי הלידה במקום לגדל לבד :) ראיתי בפיסבוק שלך שאתה מנהל בארה"ב - מעניין אותי איך מתנהל שם השיח הציבורי ? מעניין אותי איך מתיחסת שם העיתונות ל"אקזיט" . אגב ידעו אותי עכשיו על כתבה בעניין מהמייסד של אינטל בישראל שמזהיר שהתרבות הזו מובילה אותנו לאסון: <a href="http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3514209,00.html" rel="nofollow ugc">"אנחנו על סף אינתיפאדה חברתית שתתפוצץ לנו בפנים בהפתעה מוחלטת" </a>
     תגובה
  • Oliver Hilsenrath, 22/04/2011 בשעה 01:37  :  Congratulation for an interesting and original perspective, Ron. Other than the talk of start up nation and the miracle economics of Israel. More so, it is interesting to analyze the reason Israeli entrepreneurs are unable to bring start-ups to maturing stages? Lack of patience? Lack of skills? or as you say a need to "have sex quickly and run to tell the guys about it"... There is a sad aspect to it. It is at some extent like being pregnant with a baby and then after birth giving it to adoption rather than raising it.
     תגובה
  • ברוך מרמור, 21/04/2011 בשעה 18:03  :  משהו קלוקל, את צודק. אבל זה קשור יותר לדרך החשיבה שלך. הבעייה של האקזיט היא לא של הסטרטאפ , הוא מגדיר את המטרות שלו במקום אחר. הרוב רוצים לממש את הנכס שברשותם. כל המחשבה של הסטרטאפ בנויה על רעיון המימוש. היום, מחר, בעוד חמש שנים. אתה, בעל הרעיון, לא מוטרד ממטרות שהן יותר בגדר מדיניות ממשלתית. המדינה צריכה את התעשייה, שתתן על כך את הדעת. ותאמין לי שכמוני גם אתה תמצא לתת להם רעיונות למכביר, איך לבנות את התשתית הטכנולוגית והפיננסית על מנת לפתח ולשמור על הטכנולוגיה בבית. אני זוכר שכאשר אתה מקבל כסף מהמדינה (למשל), אתה מחוייב להתחשב בדעתה באקזיט. אבל זה טיפה בים. אבל כשאתה חושב להיות ישראלי טוב אולי תשאל את עצמך מה זה באמת דורש ואל תכעס על אחרים שיגידו שהדולרים שהם מביאים (ייצוא) הוא גם חתיכת תרומה לכלכלה הישראלית. בסופו של יום אתה צריך לחשוב בצורה שבמקסם את הרווח שאתה מעניק למנייה של החברה - זו הדאגה האמיתית של בעלים / מנהל של חברה. אם המדינה קובעת את המדיניות הנכונה זה גם יביא לרווח "שלה" בצורה הטובה ביותר. בהצלחה!
     תגובה
  • שוקי, 21/04/2011 בשעה 14:42  :  הי ספורט אמור להיות דבר מועיל אך גם בשדה הספורט יש מכות. כדורגל מחולל מחלות שלד ונפחת ריאות, פגיעות ומה לא. ספורט האקסטרים מביא עמו תאונות מחרידות ועשרות אחוזי נכים קשים והרוגים. כדאי להבין מדוע אנשים הולכים גם לסוגי ספורט מסוכנים ולא בריאים. בטבע בני אדם מקבלים רגושים מדברים שונים כולל מהתמכרויות חושיות לאוכל לעבודה להמורים ולסמים, ויש כאלו שמכורים לאדרנלין. כך כדאי להתייחס לתרבות האקזיטים. זהו ענף כלכלי עם ריגושים הדומים לזה של ההימור,שממתן את עצמו. בבדיחה על האיש עם הביצה השחורה, הרופא הסיני אומר לו שאין צורך לנתח, שואל הפציינט מדוע (הפציינט חרד מפני ניתוחים וקיבל לפני כן אבחנה של כירורג שצריך לחתוך), והסיני עונה לו: "זה יפול לבד".
     תגובה

השאר תגובה