"בעיניי להיות אמא זה לוליינות והעבודה היא רק עוד כדור אחד שאת צריכה לשמור באוויר. אני לא מקנאה בגברים שצריכים בדרך כלל להשגיח רק על כדור אחר. בעיני זה שעושים המון דברים זה היופי של החיים"
דבריה של ד"ר חירותי (אמא לשתיים, בין היתר) מתארים היטב את מקומן של נשים-אמהות בחיבור שבין בית ועבודה. המקום הזה, שמתאר אפקטיביות, יעילות וריבוי הצלחות במקביל, נראה מנוגד לאחת מהדעות הרווחות הקיימות היום: נשים צריכות לבחור בין בית ומשפחה.
כלומר, אם אישה עובדת – ילדיה יפגעו ואם אישה היא אמא – עבודתה תפגע.
אני לא יכולה שלא לתהות: למה? ולמה התופעה הזאת עדיין קיימת?
בתור בת, אחות, חברה, אישה – מעולם לא הבנתי למה נשים נתפסות כעובדות נחותות. אמא שלי, למשל, עובדת ועבדה לאורך כל חיי, היא מתקדמת בקריירה שלה, מעולם לא הרגשתי נפגעת או העליתי על דעתי שמקומה איתי בבית. יותר מזה, המחשבה שאילו אחי ואני לא היינו קיימים – היא הייתה מצליחה יותר בעבודה – לא נכנסה לראשי ולו לרגע. ובכל זאת, נשים-אמהות מוצאות את עצמן בקושי רב בכל שנוגע למציאת עבודה חדשה, להתקדם במקום העבודה ולהשתלב בתפקידים בכירים.
שוב אני שואלת – למה?
סיבה אפשרית אחת מתייחסת לכך שנשים עובדות פחות שעות. כנראה שאי אפשר להתווכח עם סטטיסטיקה (למרות שבמקרה הזה – אני אטען שלא רק שאפשר – אלא שצריך!). נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מלמדים שממוצע שעות העבודה המדווח של נשים נמוך מזה של הגברים (36 לעומת 45).
סיבה אחרת שאפשר להעלות על הדעת היא – סדר עדיפויות. אם מישהו מיילדיך יהיה זקוק לך במהלך יום העבודה – תתפני אליו. אם יהיה צורך – תניחי למשימותייך בעבודה ותגיעי אל הזעטוט הנזקק.
אני מניחה שיש עוד סיבות אפשריות אחרות שאפשר להתייחס אליהן – על רובן (או אולי על כולן) אומר – שטויות!
לגבי שעות העבודה אומר – ייתכן, אבל בואו נדבר על אפקטיביות: "את אומנם עובדת פחות שעות אך התפוקה שלך הרבה יותר גבוהה, אין לך זמן לשיחות מסדרון, את מכינה תוכנית ופועלת לפיה", אומרת חירותי. בנוסף, הנתון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מתייחס לשעות עבודה מדווחות. מה לגבי עבודה שנעשית מהבית? אני תוהה אם הזמינות, המענה והאפקטיביות של עובדות מחוץ לשעות העבודה המדווחות – נלקחות כאן בחשבון.
סדר העדיפויות שלנו שונה? וואלה – נכון! ובין היתר, אנחנו יודעות להבחין בין עיקר לטפל, לקחת אחריות על החלקים החשובים ולתעדף את המשימות בעבודה למיקסום תוצאות והגברת יעילות.
אפליה על רקע מגדרי היא נושא חם בשוק העבודה מזה שנים רבות, מיתוס השיוויון כבר מזמן התנפץ ותקרת הזכוכית מוכרת כמעט בכל בית. כמות המחקרים בנושא ממשיכה לעלות והתוצאות לא מפתיעות (אותי), למשל:
# "נשים, פשוט מאוד, מנהלות טובות יותר" (לפי דוח שפורסם השנה בארה"ב).
# "נשים עמידות יותר בפני השפעת חוסר שעות שינה והדבר אינו פוגע להן בביצועים" (לפי מחקר שנערך באוניברסיטת פן).
# תאי עצב במוחן של אמהות טריות מתחדשים ומשפיעים על בקרת רגשות, שכלתנות ושיקול דעת (לפי מחקר שנערך על-ידי ד"ר קים פיליונג).
במילים אחרות, מידע מקצועי בעולמות התוכן השונים (אקדמיה ופרקטיקה) מלמד שהיכולת של נשים לנהל את ממשק הבית-עבודה שלהן בצורה אפקטיבית ותוך כדי להיות עובדות ומנהלת מצוינות – גבוהה מאוד. אם ככה, אין סיבה שבשלה עדיין נצטרך לבחור ולהכריע בין משפחה וקריירה.
אז למה אנחנו עדיין בוחרות ונאלצות לבחור?
תגובה אחת לפוסט